נידון זה מתחלק לשני חלקים,
כמה נותן כל צד ולפי איזו חלוקה של אחוזים.
בדבר זה יש מנהגים חלוקים
לפי עדות וסגנונות, ולפי מצב כספי של המשפחות. יש הנותנים שוה בשוה, ויש שצד הכלה נותן יותר.
ומכל מקום עצה טובה לבחור
ולכלה שלא להתערב בענייני הכספים, אלא לסמוך בכך על ההורים שיסכמו ביניהם כפי
הבנתם.
(ובכל אופן על הזוג לפרגן
ולהודות להוריהם על כל מה שמקבלים, מחוט ועד שרוך נעל).
לכל הדעות המלצה נכונה להורים, לחייב את הזוג המתחתן בחלק מההוצאות לקניית הדירה. כגון שההורים יתנו כשני שליש או שלושת רבעי
דירה והזוג יקבל על עצמו על ידי משכנתא וכדומה להחזיר את השאר. הנהגה זו נכונה משתי סיבות,
ראשית מכיון שזה מוריד מעט מהעול מעל צוארם של ההורים. וסיבה שניה בכדי שהזוג
יעריך מה שמקבל.
טבע הוא באנוש שכאשר אינו עמל על דבר, אינו מעריך אותו. ואדרבה מי שמשקיע יותר, גם מתחבר יותר, ומעריך מה שיש לו.
וחז"ל מלמדים אותנו יסוד זה ממצוות טעינת חמור שרובץ תחת משאו. שאם יש לפניו שני חמורים אחד של אוהב
ואחד של שונא, עליו לסייע לחמור של השונא, "בכדי לכוף את יצרו". דהיינו שעל ידי שיטרח בשונא, לבסוף יבוא לאהוב
אותו,
שנתינה גוררת אהבה (ב"מ לב:).
מומלץ שלא לקנות ריהוט גדול
או כלי חשמל גדולים, אם אין לזוג דירה משלהם. כיון שיתכן שלא ייכנסו למקום המיועד להם
בדירה שכורה.
בכל העדות המנהג שהורי הכלה
קונים כלי בית בסיסיים לבני הזוג. כלי מטבח כלי מיטה ועוד, הנקראים נדוניה. אם הורי החתן ישתתפו גם
בחלק זה, תבוא עליהם ברכה.
כל האמור לעיל זה באופן
כללי. אך כידוע לכל חכם ומבין, שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. פעמים שלהורים אין שום
אפשרות לסייע, והזוג מסתדר בע"ה לבדו.
וכפי שכותב בספר פלא יועץ (בערך זיווג) "ואם איש עני הוא ואין ידו משגת לפרנסת אשה ובנים ומתוך כך אין מי שירצה להזדווג עמו, על כל פנים כל אשר בכוחו לעשות יעשה, ויבקש איזו עניה אפילו אינה מכנסת לו כלום, ויבטח בשם ה' שבשכר זאת יריק לו ברכה". הרי שבשכר שבוטח בה', יתכן
ותהיה לו ברכה גדולה עד בלי די.
ופעמים שצד החתן אמידים וצד
הכלה מחוסרי יכולת, ואז צד החתן לוקח על עצמו את רוב ההוצאות המשמעותיות.
ומעשה בבחור מופלג ליטאי, שהמנהג אצלם שצד הכלה נותנים שבעים אחוז וצד החתן את השאר, אך דבר זה לא היה מקובל על אביו של הבחור. לכן הכריז האב, שצד הכלה יתנו כמה שיכולים, ואילו הוא ישלם כמה שצריך
לדירה. וכך היה. צד הכלה נתן רבע דירה ואב החתן נתן סכום של שלושת רבעי דירה.
ומעשה אחר בזוג שהחליטו להינשא זה לזה. לצורך כך הורי החתן הגיעו לבית הורי הכלה בכדי לסכם את "התנאים". כשנשאלו הורי הכלה "כמה הם נותנים?" השיבו הורי הכלה: "אנו נותנים חמש אלף דולר. ולא מעניין כמה אתם נותנים, מצדנו אתם יכולים לתת פרח או דירה!!!".
הורי החתן צחקו על הסכום הזעום, הבינו שלא שייך, והחליטו
ללכת לדרכם. אמרה אם הכלה לזוג הצעיר
"אתם חפצים אחד בשני, ומעוניינים להתחתן?"
השיבו שניהם "הן". "אם כן אנו נחתן אתכם לבד, וה' יעזור". תמהו
הורי החתן "אבל איך?" השיבו הורי הכלה "אנחנו עושים רק השתדלות
קלה, השאר עושה הקב"ה". לבסוף התרצו הורי החתן, ונתנו גם הם סכום דומה. הזוג התחתן לחיים טובים ולשלום. ונפתחו להם שערי
פרנסה ולימים קנו דירה גדולה וחיים בריוח ובאושר.
הרי לנו סיפור נפלא שאנו
עושים רק השתדלות וקב"ה עושה את השאר...
אך הסיפור לא נגמר. הורי החתן למדו את השיטה. לאחר זמן עמדו להשיא את בִּיתם.
כשנשאלו על ידי הורי החתן כמה הם נותנים? השיבו "אנו נותנים חמש אלף דולר. ולא מעניין כמה אתם נותנים, מצדנו אתם יכולים לתת לזוג פרח או דירה!!!"...
