בכדי להתאים לעצמנו שידוך
עלינו לחשוב מה משפחתנו מוכנים לתת, ומה אנו מצפים לקבל.
מעשה באם שבנה הגיע לפרקו וכשהתקשרו לשאול על הבן,
המשפט הראשון ששאלה האם, כמה אתם נותנים. וכשנשאלה האם, כמה הם נותנים? השיבה: זה
לא משנה, העיקר "כמה אתם נותנים"...
הרי לנו דוגמא שההורים
עדיין לא התיישבו בדעתם כמה מוכנים לתת.
בדבר זה יש לזכור כלל חשוב מאוד. קודם מחפשים כלה ואחר כך כסף. אמנם, ודאי
שכולם היו רוצים גם כלה מיוחדת גם ממון רב, אך לא תמיד הרצוי הוא המצוי, והכל לפני
הענין. וכן המציאות של החיים מראה שישנה סיעתא דשמיא מיוחדת, ולבסוף החתן והכלה
מסתדרים שהקב"ה עוזר.
מעשה בבחור עני שעלה למעונו של מרן החזון איש זצ"ל ושאל בדבר הצעה
של כלה עניה, והוא חושש מאין יתפרנסו וכיצד יוכל להמשיך בלימוד?
השיב לו הרב "הלא אמרו
חז"ל שלשה שותפים באדם. בני זוג המקיימים בית יהודי עושים שותפות עם
הקב"ה, והשותף השלישי יתן לכם בשפע" (ענבי הגפן עמוד 124).
באופן כללי מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א תמיד מזהיר
בשידוכין, שלא להכריח את הצדדים ליתן יותר ממה שהם יכולים, דיש לחוש בזה לממון שלא
ביושר שאין רואים בזה סימן ברכה (שובע שמחות חלק א פרק א עמוד לה).
דבר נוסף: אף אם יש דרישה לסכום מסוים, אם מציעים להם שידוך שהצד השני מוכן
לתת סכום הנמוך במעט מהסכום שדורשים, כדאי לבדוק את השידוך ברצינות, ולא מומלץ
לעמוד על הפרשים קטנים. בפרט שלאחר מעשה, יתכן שהצד השני, מתוך שמחה של מצוה, יתן
יותר ממה שהתחייב מראש, וכן אם הכלה עובדת, תקופה קצרה לאחר החתונה, תרוויח
בעבודתה את ההפרש.
וכפי שהיה אומר מרן החזון איש זצ"ל "אינו מובן
לי היטב הדייקנות היתרה בדברים שהרחיקום חז"ל וכפי שכתב הרמ"א (אבן העזר סימן ב סעיף א "דכל מה שיתן חמיו יקח
בעין יפה, בין רב בין מעט ואז יצליח". ע"כ. הצלחה שמבטיח הרמ"א
ודאי עדיף מהשתדלות. עכ"ל (ענבי הגפן עמוד 153).
ומעשה בחתן מופלג שהציעו לפניו שני שידוכים אחת שהוריה
נותנים סידור מלא, דהיינו סכום כסף השוה לדירה. ובהצעה השניה נותנים אך ורק סכום
של רבע דירה. החתן בדק את השידוך הראשון כמובן. ולאחר פגישה אחת הבין שאמנם להורי
הבחורה יש כסף, אבל הבחורה אינה חכמה במיוחד...
כיון שהחתן היה חכם, ולא
עמד על כך שיקבל סכום גדול של כסף, לכן הסכים לשמוע ולבדוק את ההצעה השניה. מיד
לאחד פגישה ראשונה הבין שבחורה מיוחדת יושבת לפניו. מלאת דעת וחכמת חיים, שמחה
ובעלת יראת שמים. וכבר לאחר הפגישה השניה הבין שמעונין להתחתן עמה. וכך היה ונישאו
בשעה טובה ומוצלחת.
ומכאן, יש האומרים "עדיף דירה בפרויקט, ולא
פרויקט בדירה"...
דהיינו שעדיף לקנות דירה
זולה בפרויקט, ולא שיתחתן עם כלה שאמנם קיבל מהוריה דירה, אבל הכלה עצמה היא
הפרויקט.
ומעשה בחתן שהיה בחור מופלג בתורה
ויראת שמים, שהציעו לו בת גביר. חבריו שהגיעו לבית הכלה לאירוסין, ראו לפניהם בית
עשירים, וכמעט שהיו מקנאים בו שקיבל בכל מכל כל. אך לאחר החתונה כאשר גילה שמדובר
בבחורה שלא קל להסתדר עמה, שהיא בת גבירים מפונקת, חבריו כבר לא קינאו בו.
כתב הרמ"א (באבן העזר סימן סעיף א) מי שפסקו לו ממון הרבה לשידוכין וחזרו בהם לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טובה ויצליח. וכתב החלקת מחוקק במקום, ומי שמעגן עצמו וממתין מלישא אשה עד שימצא אשה שתיתן לו ממון, אסור. ורבים נכשלים בעבירה כשאינם נושאים אשה במהרה ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון הווין ליה בנים... כלומר שהעיכוב מלישא אשה בשביל חמדת ממון גורם לו להוליד בנים זרים. ע"כ.
ומעשים בכל יום רואים זוגות שקבלו כסף רב מהוריהם ומצליחים פחות מזוגות שכמעט לא קבלו כלום. וברכת ה' היא תעשיר (משלי י, כב). וכל החיים מלמדים אמונה וכאשר מגיעים לנסיון נעשים מחוסרי אמונה ושואלים מה נאכל מחר. ותולים עצמם בדברי הגמרא (פסחים מט.) שאומרת, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישיא בתו לתלמיד חכם. אך שוכחים שכתוב מיד באותה גמרא (פסחים מט:), לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ולא ישא בת עמי הארץ.
הרי שלדעת חז"ל שני
הצדדים צריכים למכור מה שיש להם בכדי להתחתן עם תלמיד חכם ומשפחה של בית תלמיד חכם.
וישנם המנפנפים בכך שבנם תלמיד חכם ולכן 'מגיע לו', ולכן מתחתנים עם בנות של מי שאינו תלמיד חכם כיון שיש לו מספיק כסף לפי "הדרישות" שלהם. ועוברים על דברי חכמים שאמרו אדרבא שעליהם למכור כל מה שיש להם לישא בת תלמיד חכם, כדברי הגמרא.
ובפרט שמעשים בכל יום לאחר שהחתן המהולל קיבל טבין ותקילין אינו אלא יהודי כשר ותו לא, וכולי האי ואולי.
ומעשה בשני בחורים טובים בישיבה, אחד קיבל סכום גדול לדירה, והשני קיבל סכום
נמוך בהרבה. החתן הראשון, לא מצא דירה נאה ולכן חיכה זמן רב. ואילו השני הבין את
המציאות וקנה דירה מכל הבא ליד, העיקר קורת גג. מחירי הדירות החלו לעלות, והחתן
הראשון מרגיש שצריך לרדת מהציפיות שלו, אך היה לו קשה שדירה שזה לא מכבר יכל לקנות
בקלות, כעת צריך להכנס לחובות בכדי לקנות אותה. ולכן שוב, חיכה. לבסוף נמצא שמחירי
הדירות עלו עד למאוד, והחתן הראשון "אכל" את הכסף ונשאר בדירה בשכירות,
ואילו החתן השני, דירתו עלתה פי כמה, ואם ימכור אותה יהיה לו ממון יותר ממה שקיבל
החתן הראשון.
מעשה שהיו שני בחורים בישיבה,
אחד עמד על "הדרישות", והשני הסתפק במעט. החתן הראשון לא התחתן ונשאר
עוד שנתיים בישיבה, והחתן השני התחתן וקנה דירה.
כעבור אותם שנתיים, עלו
מחירי הדירות, עד כדי כך שהחתן השני הרוויח בעליית הדירות, יותר ממה דרש החתן
הראשון. ובנוסף הכלה עבדה והרוויחה סכום נאה שסייע להם להחזיר את החובות לדירה.
ואילו החתן הראשון שנשאר עם
"הדרישות" שלו, גם אם יקבל מה שמבקש, סכום זה כבר לא יהא נחשב כל כך
ביחס לעלית מחירי הדירות.
