חז"ל
אמרו (אבות ה, כא) בן שמונה עשרה לחופה. ועל כל פנים אמרו
שיש להתחתן לפני גיל עשרים. כפי שכתוב בגמרא (קידושין כט:) בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהורי
עבירה. אמר רבא עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע
עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו. ע"כ. וכן כתב הש"ע וז"ל: ובשום ענין
לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה (אבן העזר סי' א סעיף ג). וכתב הרמב"ם וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל
מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתיירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות
ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ע"כ. (רמב"ם
הלכות אישות פרק טו הלכה ב. וברור
שכונת הרמב"ם במי שעוסק בהתמדה. וד"ל).
והסבירו המפרשים שמי שרוצה להתאחר בכדי ללמוד תורה זה בתנאי
שאין לו טרדות של הרהורי עבירה וכדומה. וכפי שאמרו בגמרא שמי שחשקה נפשו בתורה
תמיד, כבן עזאי, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר
עליו. (יבמות סג. שו"ע אבן העזר סימן א סעיף ד). ואמנם אף בדורו היה בן עזאי
יחיד בדורו.
ויש
החושבים לאחר מעט את החתונה לצורך לימוד, אך כיון שישנם נסיונות קשים, יתכן וירד ברוחניות,
ויצא שכרו בהפסדו. וכן פעמים שמאחרים את גיל השידוך, וכשמגיע הזמן שחפצים לצאת לשידוכים,
הדבר מתעכב לא כפי שחשב, והגיל עובר ונישאים בגיל מאוחר.
כיום יש מגדולי ישראל המדריכים להתחתן עד גיל עשרים כפי ששומעים
ממרנן ורבנן הגאונים הרה"ג הרב אהרן לייב שטיינמן שליט"א ומהרה"ג
הרב עובדיה יוסף שליט"א (שובע
שמחות חלק א פרק
א הלכה ג עמוד יח) ומהרה"ג הרב חיים קניבסקי שליט"א ומהרה"ג
הרב מאיר מאזוז שליט"א (בספר
מקור נאמן).
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה אומר שמה שאמרו
חז"ל שהקב"ה אומר על מי שמתאחר לישא אשה: תיפח עצמותיו, אינו חל על מי
שנפשו חשקה בתורה מכיון שמשתהה בהיתר. אמנם הרב היה מעודד וממריץ מאוד שיינשאו
קודם גיל עשרים (שלמי שמחה עמוד ג).
בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמרו שבחור
שלומד תורה בהתמדה ואין לו הרהורים, הגיל הוא עשרים ואחד.
בשם הגרא"מ שך זצ"ל אומרים: שמי ששקוע
בלימוד אפילו בזמן האוכל, יש לו להתחיל "לשמוע" בגיל 22. ואם לא שקוע כל
כך, יקדים לגיל 21. ובכל אופן לא יאחר את גיל 24" (ספר
"זכו" פרק השידוכין).
ולפיכך יש מגדולי ראשי הישיבות המדריכים להתחתן מגיל 21 ואילך. הטענה העיקרית לכך
היא בכדי לתת לבחור עוד זמן בכדי להתבגר ולעצב את ההשקפה, וכן להתמלא עוד בלימוד התורה.
ואמנם כל זה בתנאי שאין לבחור הרהורים וכדומה, והדומה לדומה.
כיון שהרחוב מזמין נסיונות לא קלים. וכל שכן הגישה לפלאפונים ומחשבים. ולכן בחור
שמרגיש שקשה לו לחכות זמן רב, עליו לגשת לראש הישיבה או למשגיח ולהתייעץ עמם, מה
לעשות.
בענין גיל חתונה לבחורות: מכיון שעל פי רוב, הבחורות מעט
יותר בוגרות נפשית מבחורים, ממילא בחורות מתחילות "לשמוע" מלפני הבחורים.
ומכל מקום כל זה בתנאי שהבחור או הבחורה הגיעו לבגרות נפשית.
שאם הוריהם או מוריהם רואים שהם עדיין אינם בשלים, מדריכים אותם לחכות עוד זמן מה.
G
חשוב לזכור. אם בחור מרגיש שיורד
ברוחנית, עליו לשקול להתחתן אף במחיר עזיבת הישיבה. אשר בלאו הכי מיד לאחר החתונה
עליו למצוא מסגרת אחרת. וראשי הישיבות מודעים לבעיה זו ומבינים את הבחורים שנוקטים
צעד יוצא דופן ביחס לישיבה, אלא שכיון שעל ראשי הישיבה לקיים את המסגרת שלהם, לכן
בלית ברירה מוציאים את הבחור. ובכל אופן על הבחור לפני כל צעד להתייעץ עם רבותיו.
G
ואלו דברי הפלא יועץ (בערך זיווג הבאנו חלק בהקדמה) בנושא. וז"ל: זו מצות האב על הבן כשיגיע
להיות בן שמונה עשרה ולכל היותר לבן עשרים לזווג לו אשה. וידוע מאמר רבותינו ז''ל (קידושין כט:) שעד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך
הוא ומצפה מתי ישא אשה, מכאן ואילך אומר תפחנה עצמותיו. ועוד אמרו (שם) שכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא, כל ימיו בהרהורי עברה.
ואוי לו לאב שהוא אכזר על בניו וגורם להם רעה גדולה כזו. וכל כי הא אין הבן
חייב בכבוד אביו, ויהא עז כנמר להיות תובע בפה בדרך כבוד על ידי אחרים ולבקש מנוח
אשר ייטב לנפשו, וגדולה עברה לשם שמים. וכל שכן שאם הבן ברשות עצמו, שחובה מוטלת עליו
למהר לישא אשה ולא יעשה שקר בנפשו. ואם איש עני הוא ואין ידו משגת לפרנסת אשה ובנים
ומתוך כך אין מי שירצה להזדווג עמו, על כל פנים כל אשר בכוחו לעשות יעשה, ויבקש איזו
עניה אפילו אינה מכנסת לו כלום, ויבטח בשם ה' שבשכר זאת יריק לו ברכה. ואפילו אם היא
שחורה וכעורה "שקר החן והבל היופי" ומצות ה' ברה היא תעזרנו להוליד בנים
אנשי צורה. ואם לא ימצא בעירו, ילך מעיר לעיר וממדינה למדינה, ויסיר מסווה הבושה לבקש
אשה כי היא אבן הראשה לגדר ערוה וסדר קדושה. ע"כ.
וכ"כ
בשו"ת מקור נאמן (סי' תשצד- תשצו) ראוי להקדים ולישא אשה לפני גיל עשרים ובפרט
בימינו שרבה הפריצות בעוה"ר מצד אחד, ומאידך יש אפשרות ללמוד תורה בטהרה בכולל
לאחר הנישואין, אין טעם לאחר גיל הנישואין. ורק אם יראו ההורים או המשגיחים בישיבה
שהבחור עודנו נער ואינו בשל לקראת הנישואין אפשר לאחר עוד שנה שנתיים. וכן אביו הגאון
זצ"ל הקפיד להשיא את בניו שיחיו לפני גיל עשרים. כי אין לנו "בן עזאי"
בדור הזה, גם בדור התנאים והאמוראים הוא היה יחיד ומיוחד. ולכן כדאי להתחיל בגיל תשע
עשרה וחצי. עכת"ד.
ותן
לחכם ויחכם עוד וכל אחד יתייעץ עם רבותיו כיצד לנהוג למעשה.
