יש משפחות של בני תורה
שחשוב להם מאוד להשתדך עם בני תורה כמותם. לכן יש להתבונן מראש, עד כמה חשוב לנו
הדבר, ומה יקרה אם יציעו בחור מופלג ממשפחה שאינם בני תורה, וכיוצ"ב.
(בכל אופן כבר מומלץ שלא
לפסול בהכללה, אלא לבדוק כל הצעה לגופו של ענין, ובפרט במקום שכל בני הבית לומדים
במוסדות המחנכים בדרך ישראל סבא).
ומעשה במרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ששהה בבית הבראה בנתניה. בלילות הרב היה
ממשיך את סדר לימודו הרגיל והיה לומד בקול. באחד הימים שמע הרב, שאחת הנופשות (אשת אחד מראשי הישיבות) סחה שקול הלימוד מפריע לה לישון. מיד הגיב
"צודקת, זה בית הבראה, ואנשים באו לכאן על מנת לנוח". והנמיך את קולו.
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה מדריך
ומייעץ שאם הנערה המדוברת התחנכה במוסד המתנהג ומחנך את הבנות ביראת שמים, ומושרשת
בה אהבת תורה, ורצונה שבעלה יעסוק בתורה לאחר הנישואין, הרי שזהו שידוך טוב (שלמי שמחה עמ' טז). ועם כל זאת היה מורה שאף
על פי שבזמנינו היו כמה מחכמי הדורות שאמרו שנערה שנתחנכה במוסד חרדי תורני דינה
כבת תלמיד חכם. מכן מקום יש חשיבות יותר בבת תלמיד חכם ממש (ספק ילקוט יוסף הל'
נישואין עמוד כח בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל).
