אחר התבוננות והבנה, איזה סגנון של בן/בת זוג מתאים לנו, יש לעשות פעולות מעשיות בכדי
למצוא בן זוג. האפשרות להכיר בן זוג מתחלקת לג' אופנים:
משפחה ידידים שכנים...
יש לספר לקרובים ולידידים, שהתחלנו "לשמוע". ולכן חשוב בכל הזדמנות
להעלות את הנושא בקרב ידידינו. צריך לדעת שהעולם הינו עסוק, ולכן אף שהגענו לגיל
של חתונה, אם איננו מעוררים את הנושא, הדבר אינו מובן מאיליו אצל רוב העולם, ואף
שיתכן שיש להם הצעות טובות, הידידים שלנו, פשוט לא יעלו על דעתם, לנסות להציע לנו.
חשוב כבר בשלב הראשוני לספר
מה הכיוון שאנו היינו רוצים. וחשוב להגדיר את הדברים בצורה מדויקת ולומר את הדברים העיקריים בעינינו, וכן להגדיר את הסגנון, על מנת שמכרנו יוכלו להגדיר לעצמם בקלות אם יש להם הצעה
שיכולה להתאים.
כשמתחילים "לשמוע", חשוב שנשים לב היטב למראה
החיצוני שלנו כשאנו נמצאים בין הבריות, מכיון שאיננו יודעים מי רואה ומסתכל עלינו.
יתכן שבחורה נוסעת לסמינר, וממש ממולה יושבת באוטובוס חמותה לעתיד, והדבר תלוי מאוד
במראה החיצוני שלנו, בטיפוח האישי, ובצניעות של לבושנו והתנהגותנו. ולגבי בחור הדבר תלוי גם
בהתמדתו בתורה בבית המדרש, בבית הכנסת ובזמן הנסיעה באוטובוס וכדומה.
כמובן שאין צורך להרבות
בדבר זה יותר מהרגיל אלא שלא לזלזל בכך.
ככל שנחשפים ליותר אנשים
כגון באירועים של המשפחה ושל ידידים, אנו נחשפים לציבור הרחב, כך שיתכן שנמצא חן בעיני מאן
דהו וישאלו עלינו, כהצעה לשידוך לבניהם או בנותיהם.
ולאחר שעשינו את ההשתדלות,
עלינו לזכור שלבסוף "מה' אשה לאיש"...
שדכן/נית
אמנם כל אדם יכול להיות שדכן
פוטנציאלי על ידי שמציע לנו ממכריו, מכל מקום ישנם אנשים שזו המומחיות שלהם, וכן
רוב עסקם בזה, ולכן הדרך יכולה להיות יותר קצרה ומהירה כאשר ניגשים לשדכנית
מקצועית וזריזה.
אמנם הדבר עולם לנו כסף
במקרה שאכן התחתנו דרך השדכנית, אך ברור שהשדכנית מקבלת את התמורה ביושר ולא בחסד,
מכיון שמקצוע השדכנות הוא קשה מאוד, מלא באכזבות, ובטרחה מרובה. הדבר "גוזל" שעות רבות, ולכן מגיע
לשדכן את מלוא התמורה לעבודתו.
מצוי מאוד שהשדכנית מציעה הצעה לכל צד,
לאחר בירורים קדחתניים ומספר פגישות, ולפני ולאחר כל פגישה צריכה השדכנית ליישב את
ההדורים שהתעוררו בפגישות, ולשוחח עם כל צד ולנסות להסביר את ההתנהגות הלא
מקובלת (לשיטתם) של הצד השני, וכך לאחר
טרחות מרובות, מחליט אחד מבני הזוג, שהצד השני אינו מתאים לו. הרי שכל הפעולות
שעשתה השדכנית ירדו לטמיון, ועליה להתחיל הכל מחדש בהצעה נוספת. ואף שהשדכנית
מחליטה בכל מאודה שהיא זו שתמצא לבחורה את הבן זוג המיועד, ולבסוף הבחורה מתחתנת בדרך אחרת, והשדכנית שבה לביתה ריקם... מכל הנ"ל ברור שהתשלום המגיעה לשדכנית הוא
בזכות ולא בחסד.
אומרים העולם: הכסף שהכי שמחים לשלם, זה הכסף שנותנים
לשדכן. ועל זה רגילים העולם לברך איש את רעהו, שההוצאות יהיו רק
"בשמחות".
(ובכל אופן אם יש מכר או
חבר שמכיר אותנו ואת הצד השני הדבר עדיף מאשר שדכנית).
פניה לישיבה
או לסמינר
מעשי ביותר בכדי למצוא את בן/ת זוג, היא על ידי פניה לישיבה שנמצאים שם הרבה בחורים המתאימים באופן בסיסי לסגנון שלנו, וכן על ידי פניה לסמינר
לבנות.
בכדי שדבר זה יהיה מעשי
כדאי לבדוק מי האחראי במוסד לימודי זה בנושא השידוכים (אם יש כזה). ואם אין יש להתעניין אצל איזו דמות במוסד, שמכירה הרבה מהלומדים במוסד, ויכול לנסות להציע לנו בחור/ה מתאים/מה.
לפני פניה למוסד לימודים,
חשוב שנתבונן היטב לפני כן, האם סגנון האנשים הלומדים במוסד מתאים לנו. לא די
לפנות לישיבה שלומדים בה כמה מאות בחורים, אלא צריך לבדוק האם הבחורים הלומדים שם,
הם מסוג הבחורים שמתאים לנו. שמא הם בסגנון פתוח מידי עבורנו,
או שמרני מידי וכיוצ"ב. ואמנם כל זה באופן כללי, אבל ודאי שבכל ישיבה יש את כל הסגנונות השונים,
ולכן יש לשקול כל הצעה לגופה כיון שבסופו של ענין אנו מחפשים "חתן ולא
ישיבה".
