צריך תמיד לזכור שההורים
השקיעו שנים רבות בכדי לחנך את בניהם ליראת שמים. וכן השקיעו בהם מכספם ומאודם.
ולאחר הכל טורחים טרחה מרובה ומחתנים אותם. הרי שהם ראויים לכל הכבוד הראוי להם.
בפרט שהם מתבגרים ועבודת המידות קשה עליהם. על הזוג לקבל זאת בהבנה, ועליהם לעבוד
הרבה על מידותיהם. מגיעה להם הכרת הטוב כמובן, ולא לנהוג בכפיות טובה חלילה. וכפי
שאומרים חז"ל כל הכופר בטובתו של חברו סופו לכפור בטובתו של מקום.
החתן צריך לכבד את הורי
אשתו, שהרי נתנו לו את המתנה הכי טובה בעולם. חינכו אותה, הלבישו אותה, קנו לה,
ועשו לה, עד שהגיעה עד הלום.
וכן הכלה צריכה לכבד את
הורי בעלה, ובפרט את חמותה. יש נקודה פסיכולוגית שקשה לחמה להסתדר עם כלתה, מכיון
שמרגישה כאילו לקחו לה את הבן. עצם זה שהכלה יודעת זאת, מיקל עליה להבין את הבעיה
ולכבד את חמותה. זה נסיון לא קל, אבל מי שעומדת בזה מראה על תעצומות נפשה.
פעמים שההורים מתערבים בחיי
הזוג הטרי. כאן צריכים הזוג לנהוג במנהיגות, ולא לתת להוריהם להתערב יתר על המדה
בחיי הנישואין שלהם.
וכאן מוטלת על החתן משימה
חשובה ולא קלה. פעמים רבות שחמה וכלה לא מסתדרות, ומי שנמצא באמצע זה החתן. הרי
שתפקידו בבית הוריו לרצות את אמו, ולכבדה. כמובן לא על חשבון אשתו. אך כשמגיע
לביתו עליו לפייס את אשתו. ולומר לה שהוא בדעתו איתה, ורק כלפי חוץ נותן לאמו
כבוד, מדין כיבוד הורים. ושהיא אשה מבוגרת וקשה לה להשתנות. אך למען האמת הוא אוהב
וחפץ באשתו. וכן הלאה מעין הדברים האלו צריך לפייס את אשתו, על מנת שהשלום והשלווה
ישרו בביתם.
וכתב בספר פלא יועץ (בערך חמיו וחמותו) וז"ל: ידוע מאמר רבותינו ז''ל שחייב אדם בכבוד חמיו וחמותו. וכשהחתנים טובים אז בנות עדיפות להם מבנים. ויש צד לומר שגדול חיוב הכבוד שחייב לחמיו וחמותו, שעל ידם הוא ניצול מן החטא וזוכה להיבנות. וכמה מעלות טובות לאיש ואשה שזכו. וכמה יגיעות וכמה טרחות טרחו חמיו וחמותו עד שגידלו את הבת ועד שהשיאו אותה לו, היה קשה עליהם כברזל ובמה ישלמו, חיוב על החתן שלא להיות כפוי טובה ולהיות להם כבן.
וביותר צריך לזרז את האשה שתהא זהירה וזריזה בכבוד חמיה וחמותה, שהרי אמרו (תנא דבי אליהו רבא פרק כ'ו) כבד את אביך, וסמיך לה לא תנאף, מה ענין זה אצל זה, ללמדך שאם נשא אדם אשה ואינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן הרי הוא כאילו נואף כל ימיו, לכך נאמר כבד ולא תנאף. וכמה יגיעות אדם יגע וכמה סובל צער גדול בנים עד שמגיעים לפרק הנישואין ומקווים לטובה להשיאם ולמצוא מרגוע לנפשם, ואחר כך כלה קמה בחמותה ומתרבה המחלוקת והקטטה בבית, ועושה שגם הבן יעשה מחלוקת וקטטה עם אביו ואמו, כי דרך גבר להיות כרוך אחר אשתו, וסוף שייפרדו הבנים מעל שולחן אביהם וגם אחים יתפרדו בעבור רעת קטטה ומחלוקת הנשים. והאשה ההיא תישא את עוונה ואת עוון בעלה, ורעה תבוא עליה ומרה תהיה לה באחרונה, כאשר עשתה כן יעשו לה כלותיה, מלבד עונשה השמור לה לעולם הבא.
ואשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא, ל). שתכבד את חמיה ואת חמותה יותר ויותר מבעלה כמלך ומלכה, וכל מגמתה תהיה להשיג ולדעת את רצונם ולעשות רצונם כרצונם, ולא תעשה שום דבר קטן וגדול בלתי רשותם. ולא מבעיא כשהבן סמוך על שלחן אביו מפתו יאכל שהיא חייבת בכבודם, אלא אפילו אם הבן הוא מפרנס אביו ואמו לא מפני זה יקל כבודם, חס ושלום, ואף אם יכבד עולם עליה. וידוע מאמר רבותינו ז''ל (קידושין לא:) שיש מאכיל את אביו ואמו פטומות ויורש גהנם, ויש מטחינם ברחיים ויורש גן עדן, והכל תלוי בנועם שיח והנהגת כבוד בהם. ואפילו אם חמיה וחמותה הם טרחנים ומידותיהם קשים כמנהג הרבה זקנים. ואיש ואשה שהם דעתנים ויראת ה' על פניהם עול יסבלו ולא יבלו, ולא יתריסו כנגדם חס ושלום ויגורו להם מיום הדין, כי האלוקים יביא במשפט על כל דיבור רע ועל כל מין זלזול. והמכבד יכובד ושכרו יהיה כפול ומכופל, לפום צערא אגרא (לפי הצער כך השכר).
והמצוה הזאת מוטלת על הבעל להדריך את אשתו ולצוות עליה בכל תוקף שתסבול ותזהר מאד מאד בכבוד אביו ואמו, ואם רואה שהיא מקלת בכבודם, אפילו אם נראה לו שהדין עמה אף על פי כן בפניהם יגער בה וישתיקה בנזיפה כדי להפיס דעת אביו ואמו, ובסתר יפייסנה בדברים טובים משום שלום הבית. ע"כ.
להורים יש נסיון לא קל.
גידלו את בנם או בתם, ולפתע הגיע אדם זר, ונהנה מהפירות שלהם. אך אדרבא ההורים
צריכים לחשוב שצריכים להיות שמחים, שבנם או בתם הגיעו לפרקם, ומאושרים עם בן זוגם.
וההורים יעשו בחוכמה אם לא
יתערבו בשום דבר בחיי ילדיהם. ומעשים בכל יום שהורים מתערבים והורסים את הזוגיות
של בנ/תם עד שגורמים להם ח"ו להתגרש.
מהרגע שהבן או הבת התארסו,
הרי שמוטל עליהם רק לשבח את החתן או הכלה הצעירים. ולספר על מידותיהם הטובות וחס
ושלום לא לדבר בגנותם. ובכל אופן הם עצמם ירוויחו מכך שהחתן והכלה יאהבו להיות
בחברתם ויבואו לבקרם וכן יכבדו אותם.
וכתב הפלא יועץ (בערך חמיו וחמותו) אב ואם צריכים דעת גדול, לנהוג בהנהגה טובה עם הבנים והכלות כדי שיהא זיווגן עולה יפה בשלום ובמישור. ואפילו אם יש ביניהם איזה כרכורי וערעורי דברים ישמרו להם מאד שלא יוודעו דבריהם החוצה אל העין, כי זה איוולת וכלימה לשני הצדדים. וגורמים לשון הרע ושם רע לנפשם. וכבר מילתי אמורה שאם אינם יכולים לעצור ברוחם להיות בשלום ובמישור, הטוב והישר שלא ישבו יחדיו, והפרוד הנאה להם זו היא חייהם.
אבל ידוע שבישישים חכמה, ולעולם מן הזקנים צריך שיבוא השכל, ולכן אם ארע שאשת הבן היא אשה רעה קשת רוח, חיוב על הזקנים לסבול עולה ולנהלה בנחת בנועם שיח ולא יכבידו עולם עליה, ואם עושה דברים שלא כהוגן ייסרוה בינם לבינה בסתר ולא יגלו את נבלותה לבריות, רק ישבחוה ויחשיבוה בפני הבריות, וכל שכן שלא יגלו ולא יעשו קטטה עם אביה ואמה, וכל שכן וקל וחומר שישמרו את נפשם שלא יגלו נבלותה לבעלה, שמא ייכנס טינה בלבו ויבוא לשנאתה. ואוי להם לאב ואם אם יהיו גורמים כך, שהרי השם הקדוש שנכתב בקדושה ציוה הקדוש ברוך הוא למוחקו על המים בשביל לשים שלום בין איש לאשתו (שבת קטז.). ויותר טוב שיסבלו אב ואם אלף רעות ולא ישימו מחלוקת בין איש לאשתו. עכ"ל.
כתב הרמ"א (אבן העזר סימן ב סעיף א) מי שפסקו לו ממון הרבה לשידוכין וחזרו בהם, לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טובה ויצליח. וכתב החלקת מחוקק במקום, ומי שמעגן עצמו וממתין מלישא אשה עד שימצא אשה שתיתן לו ממון, אסור. ורבים נכשלים בעבירה כשאינם נושאים אשה במהרה ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון הווין ליה בנים... כלומר שהעיכוב מלישא אשה בשביל חמדת ממון גורם לו להוליד בנים זרים. ע"כ.
וכן כתב בספר פלא יועץ (בערך זיווג), ואם נדרו לתן לו מאוד מוהר ומתן ומטה ידם, או שאין רוצים לתן לו, לא מפני זה יעכב הזיווג או יפרידנו, אלא יאמין בה' ויבטח בו כי הוא הנותן לכל אחד הראוי לו מידו הרחבה, מרובה מדה טובה. ע"כ.
ויותר טוב שמהאירוסין ואילך
לא יתערבו החתן והכלה כלל בכספים. ומה שנותנים להם יקבלו באהבה. ואף אל להורים
לערב את החתן והכלה בענייני הכספים, אלא הכל יסגרו לבדם. וכן אם הורה מסוים התחייב
דבר מה, עדיף שבנו או בִּתו יזכירו לו זאת בנועם שיח וחס ושלום לא בגערה, ואם יתן
מה טוב, ואם לאו, יבטחו בשם השם שהוא זן ומפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים.
ובכל אופן על החתן והכלה
לכבד את הוריהם אף אם לא נתנו להם כלום, ודי בכך שנתנו חיים לבן או בת זוג שלהם
וחינכום והגיעו עד הלום. וגלגל חוזר בעולם, והמיקל בכבוד הורי אשתו או הורי החתן
סופם שגם חתניהם וכלתם ינהגו בהם באותה מדה. וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, וברכת
ה' היא תעשיר.
ומעשה בבחור מצויין מהמובחרים
שבישיבה. מצא שידוך, בת גביר שהתחייב לתת בדירה, וכן לתמוך בזוג לאחר החתונה.
השמחה היתה גדולה, והחלו ההכנות לחתונה.
כשהגיעו לשלב בחירת הדירה, הכריז הגביר, שאינו תומך לאחר החתונה וכל שכן
שאינו נותן כסף לדירה.
חשכו עיני הבחור, הרי זו הונאה גמורה. היו חלומות של חיי רוח והתעלות בתורה
והכל נגוז בין רגע.
חשב לבטל את החתונה, והלך להתייעץ עם הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.
כל מה שניסה להסביר שאין לבטל שידוך בגלל כסף, דבריו הגיעו לאוזניים ערלות.
מילא כסף, אבל מה עם ההתעלות הרוחנית. שהרי כעת צריך לגור בשכירות באיזו
עיר רחוקה, ורוב ההכנסות להשקיע בהוצאות השוטפות, ויתכן שיצטרך מהר מאוד למצוא
איזו הכנסה צדדית.
הציע לו הרב לגשת למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
שמע הרב ופסק "מה הקשר בין שני הדברים, אם
אינך מסתדר עם החותן, תבע אותו לדין תורה. אבל מה פתאום לעזוב את הכלה!..." (ישא ברכה עמוד 484).
