מילת המפתח להצלחת השידוך
היא המִלה "התאמה".
ככל שתהיה התאמה יותר גדולה
בין בני הזוג, הסיכוי שהשידוך יצליח, גדולים יותר.
התאמה בחלק של סגנון החיים והרגלי
התנהגות וכן מבחינה חומרית חשובות מאוד, ולכן יש להתבונן לפני שמתחילים לצאת
לשידוכין, לאיזה סגנון היינו רוצים להתחבר.
מעשה בבחורה אצילה, שהתחתנה עם בחור פשוט. אחד הדברים שהיו הכי מפריעים לה, זו הפשטות של
בעלה, שהיה מסוגל ללכת בביתו יחף...
ומעשה בבחור שהציעו לו בחורה
כלילת המעלות. האב של הבחורה ביקש לפגוש לפני כן את הבחור. כשנפגשו, שאל האב את
הבחור לאיזה מסעדות הוא מתכנן לקחת את בתו...
הבחור תמה על השדכן על
הסגנון שהציע לו.
הרי שחוסר התאמה בדברים
קלים, יכולים להיות גורם מפריע לשידוך.
ועם כל זאת, אף שחשוב לראות שהסגנון מתאים. אם אין הבדלים רחוקים בין
הסגנונות, כדאי בכל זאת לנסות ולראות אם אפשר לגשר בין הפערים, ולא כדאי לדחות שידוך
במקרה שלא ברור לנו שלא נוכל להסתדר עם סגנון מעט שונה משלנו.
מעשה בכלה שהיתה רגילה ללבוש בגדים צנועים, אך בסגנון מעט פתוח (דהיינו בגדים צבעוניים
וקלילים). ואילו בבית הורי החתן, הבנות לבושות בבגדים בסגנון יותר שמרני (מחויטים, עם צבעים אחידים וכדומה). לחתן לא מפריע דבר זה, אך להורי החתן הדבר קשה, שכלתם לבושה בסגנון "פתוח". לכן הכלה היתה מכבדת את ההורים ולובשת בגדים מתאימים לרוחם, כשנפגשת עמם בשבתות ואירועים.
הרי לנו דוגמא של סגנון מעט
שונה, והזוג חי באושר, מכיון שהכלה מתאימה עצמה. ובאותה מדה אם המשפחה היתה מקבלת
את הכלה כמו שהיא הרי שהדבר לא היה מהוה בעיה. אלא שבמקרה זה הסגנון של המשפחה
יותר מקובע, ואדרבא הכלה התעלתה על עצמה והתלבשה בנוכחותם בסגנון שלהם.
דבר נוסף, בדרך כלל אנשים המוכנים לנסות ולשמוע על דברים מעט שונים מהם, נקראים בשפה העממית "בעלי ראש גדול", במקרה כזה הבדלי סגנונות פחות מפריע. וכשמדובר באנשים מקובעים, סגנון שונה יכול להוות מחסום בין זוג כזה.
מעשה בבחורה שהלכה לקנות בגדים
יחד עם אחותה. כיון ששהתה זמן רב בחנות והיתה משוחחת עם האחות, היתה אפשרות לאחת
הקונות האחרות "לשים עליה עין". לקונה השניה היה בן שהגיע לפרקו ולכן חיפשה עבורו שידוך מתאים. ההתנהגות
והלבוש הצנוע של הבחורה, הפעימו את ליבה של האם, עד שהגיע למסקנה, שבחורה זו מאוד מתאימה לבנה, מחמת שהיא גם צנועה מאוד גם נאה, גם שמחה וגם חכמה.
פנתה האם לבחורה והחלה מספרת שיש לה בן שהגיע לפרקו, ושנראה לה מאוד שהם מתאימים. ובדרך אגב שאלה אם הבחורה העומדת בפניה היא
אשכנזיה (מכיון שהיא מאוד בהירה).
הצטערה האם ואמרה שהם אשכנזים. אך אמרה שתשאל את בנה אם בכל זאת יהיה חפץ
בשידוך זה. ותוך כדי דיבור לקחה את הטלפון של הורי הבחורה.
התקשרה אם הבחור, לאם הבחורה וסיפרה לה שפגשה את בתה, וכעת
לאחר שדברה עם הבן, אמר שהוא מוכן לשמוע ולבדוק הצעה זו.
מיד אם הבחורה הסבירה "ששידוך כזה לא מתאים. שהרי אנו הולכים לפי הפסקים של בני ספרד". וכיוצ"ב ניסתה להסביר לאם הבחור עם דוגמאות שונות, ששידוך זה אינו מתאים כלל.
אך זו בשלה. "נו ומה בכך, עם כל זאת בני מוכן לשידוך זה. בני
הוא עם "ראש פתוח" שמוכן לשמוע על סגנונות
שונים. הוא לומד בישיבה אשכנזית חשובה וגם צדיק וכו'.
כל השכנועים שניסתה לשכנע עלו בתוהו. אם הבחורה הסבירה לה ששידוך זה
לא שייך כלל כיון שהסגנון שונה בתכלית, ובכך הסתיימה ההצעה.
לאחר בירורים נודע שהאם של הבן, היא ספרדייה שהתחתנה עם אשכנזי. שניהם היו מסורתיים ולאחר מכן התחזקו ונהיו חרדים.
אם כן פרט זה מסביר את כל התמונה. מכיון ששני אנשים אלו שהתחתנו אשכנזי עם ספרדייה, הרי שהם בסגנון שמוכנים לשמוע ולקבל סגנונות אחרים
משלהם. וממילא גם חינכו את בנם לחשוב באותה צורה. ולכן למרות שכעת הבן נחשב אשכנזי
לכל דבר, עם כל זאת החינוך מבית אבא עשה בו רושם.
ואילו צד הכלה הם אנשים יותר מקובעים, שאף
שיתכן שהיו מוכנים לשמוע על שינוי קל בסגנון, מכל מקום שינוי גדול כל כך, לא היה
נראה בעיניהם מתקבל על הדעת. ולכן כפי האמור שידוך זה לא יצא אל הפועל.
ועם כל זאת נאמר שלו יצויר
שיציעו דבר מעין זה לבחורה בגיל מתבגר, יתכן מאוד, שהיתה מוכנה לנסות שינוי גדול כזה.
מכיון שכאשר אדם מבין שהרצוי אינו מגיע, לכן מנסה את המצוי.
ובכל אופן אין הכונה שכל צד
יוותר על הסגנון שלו, אלא שיתבונן אם המרחק אינו גדול, וכן כשנקלעים לכל מיני
מצבים בלית ברירה, מוכנים לנסות סגנון שונה, והכל לפי הענין. ומה' אשה לאיש.
מעשה במטרונה (גויה חשובה) ששאלה את ר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו לכמה ימים ברא
הקב"ה את עולמו? אמר לה לששת ימים. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו,
אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני. וכן יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה (מדרש רבה סח, ד).
הרי שבכדי לזווג אנשים שהסגנון שלהם שונה בתכלית,
הקב"ה עושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, וכך לבסוף מתחתנים. ואם היו שואלים
אותם בתחילה, היה ברור להם שלא היו מתחתנים עם סגנון כזה. אלא לאחר הפעולות שעושה
הקב"ה מוכנים להתחתן.