תפקיד השדכן חשוב מאוד שעוסק בבניינו של עולם. וכן עוסק במלאכה שעוסק בה הקב"ה, כפי שאמר רבי יוסי בן חלפתא, שמיום בריאת העולם הקב"ה מזווג זיווגים (מדרש רבה סח, ד). ופעם התבטא מרן החזון איש זצ"ל כשהתעסק בענין
של שידוך "בא ונעסוק בדבר שהקב"ה מתעסק בו (מפי חתנו הרה"ג ישראל
סוקל שליט"א, ענבי הגפן עמוד 204).
ואמנם השדכן אינו אלא השליח
שמזווג זיווגים. ולכן אל לו לשדכן לדחוף שידוך בכח. כאשר השדכן מקבל פרטים ושומע
מה כל צד מחפש, אל לו להציע שידוך שמראש על פי הפרטים נראה אינו מתאים. בדבר זה
ישנו נסיון לא קל לשדכנים, עד כדי שאומרים העולם ששדכן ראשי תיבות "שקר דובר,
כסף נוטל" דהיינו שהשדכן מספר לך שקרים, ולבסוף על השקרים ששמעת, אתה גם צריך
לשלם לו כסף. ומאידך המצליח בשידוכים נאמר עליו ראשי תיבות "כי שיבר דלתות
נחושת" (מהפסוק "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות". תהלים סח, ז).
לכן השדכן צריך להיות ירא
שמים ואיש אמת. וכתוב בתורה "לפני עיור לא תיתן מכשול" ופירשו חז"ל
שלא יציע לחברו עצה שאינה הוגנת לו (ויקרא פרשת קדושים יט, יד). מאידך העבודה של השדכן חשובה מאוד ואם עושה מלאכתו נאמנה, השדכן שותף
לקב"ה בבניית העולם, כאמור. וכן עושה בעבודתו חסד גדול מאוד עם הבריות. לכן
צריך השדכן להיזהר שלא להסתיר מומים, על מנת שהצדדים לא יפלו בפח יקוש.
אמנם בכדי לשדך, טבע הוא
שהשדכן צריך לעגל פינות. אך לצערנו יש שדכנים שמשתמשים במונח זה על מנת לשבור
"זוויות", ודבר זה מתבטא בשקרים גסים. אומרים שמדובר ברזה ונמצא שמן.
מדובר בגבוה ונמצא נמוך. מדובר בכהה ונמצא בבהיר, וכן על זה הדרך. והגרוע מכל
שכאשר זוג נפגש ונראה ברור שאינם מתאימים, השדכן מנסה לשכנעם בכל זאת. דבר זה חמור
מאוד מכיון שאם חס ושלום הזיווג לא יעלה יפה, הרי שתהיה לכל הצדדים עוגמת נפש
גדולה וכל זה באשמת השדכן.
ולכן על השדכן לספר את
האמת, על המומים והמגבלות שיש לכל צד. וייזהר של ילחץ לגמור שידוך, כשאחד הצדדים
אינו מעוניין. ויזכור שפרנסה משמים, ואם תהיה לו ברכה במעשה ידיו, יצליח לעשות
הרבה שידוכים מוצלחים, ואם ישתמש בלשון רמיה חס ושלום, לא תהיה ברכה במעות שמקבל
עבור השידוך.
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה אומר שמצוה
גדולה לעסוק בשידוכים, שאין לך חסד גדול מזה וכל שכן לעסוק בשידוכים של מבוגרים.
ומעשה ביהודי שעלה לבית הגרש"ז אויערבך זצ"ל, וביקש הימנו
סגולה להיפקד בזרע קודש של קיימא. אמר לו הרב שהחפץ חיים זצ"ל כותב בספרו
לעשות צדקה וחסד עם הזולת, זוהי סגולה להיפקד בפקודת ישועה ורחמים.
הלה שאל באיזה מעשה חסד
יעסוק.
השיבו הרב שמכיון שמכירו
שאינו יכול לחסות בצלו נער יתום, לכן שיתעסק בשידוכים של מבוגרים ומבוגרות, זהו
חסד הכי גדול!.
הלה החל בשידוכים
בהנ"ל ולא חלף זמן רב ונושע בבן זכר (שלמי שמחה עמוד ה).
פעולה מבורכת של השדכן היא,
להוכיח את הבחור או בחורה על פעולה לא נכונה שעושים. דהיינו שאם הבחורה מתלוננת,
על דבר מסוים, שהבחור לא נהג בו כשורה, השדכן, מעיר לבחור, ומסביר לו שאם הוא חפץ
בבחורה עליו "ליישר קו", ולהתנהג באופן שיהא לרצון לכלה. הדברים אמורים
גם לענין לבוש משונה, או לא מסודר או לא נקי. וכל כיוצא בזה, ותן לחכם ויחכם עוד.
פעולה זו מבורכת מכיון שיש בזה חסד גדול, שאומרים לאדם במה הוא טועה ולא נוהג
כשורה. ובזמן השידוכים זו שעת רצון, שהצדדים מוכנים להקשיב לשדכן, מכיון שחפצים
להשתדך. ואמר שלמה המלך "הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט, ח).
ומעשה בבחור מצויין שהיה הולך עם
חולצות שאינן נקיות דיין. השדכן (שהיה גם המשגיח בישיבה) שאלו לפשר הדבר, והסביר לו שאם חסר לו כסף, הוא
מוכן לתת לו לקנות חולצות. הבחור הסביר לתומו, שיש לו הרבה חולצות, אלא שלא מרגיש
ענין להחליף. השדכן הסביר לו שאם הוא מעוניין להתחתן, הוא חייב לשנות הנהגה משונה
זו. ובדרך אגב התקשר השדכן גם לאמו של הבחור, והעיר את הדבר לתשומת לבה. האם
הסבירה שיש לבן הרבה חולצות והיא לא אשמה. הסביר לה השדכן, שאם היא רוצה לראות את
בנה תחת החופה, כדאי שתסביר לבנה את הענין וחשיבותו.
האם הבינה את המסר היטב, התקשרה לישיבה, ועשתה לבנה "סדר מוסר".
מאז הבחור היה נראה לבוש בצורה מכובדת ונקיה, ומצא את שידוכו במהרה.
דוגמא זו היא אחת מיני
רבות, ותן לחכם ויחכם עוד.
אצל בני אשכנז המנהג, שכל
צד משלם דמי שדכנות, בסך אלף דולר. ואם מדובר בחתן וכלה שאינם בריאים או בעלי
מומים, הרי שמשלמים עד אלפיים דולר כל צד. וכל זה אפילו אם אין זה המקצוע של
השדכן, אלא אחד הידידים שפעל לעשות את השידוך.
אצל בני ספרד, מי שאינו
שדכן במקצועו, המנהג לתת מתנה חשובה עד אלף ש"ח. ואם מדובר בשדכן במקצועו
המנהג לתת כל צד חמש מאות דולר (אלא אם כן סוכם מראש אחרת).
החלוקה של התשלומים בכל
העדות היא: שליש מקבל המציע של השידוך. ושני שליש מקבל מי שגמר את השידוך. דהיינו
שסידר את הפגישות, ושכנע וכדומה. ואם שדכן אחד עשה הכל, הרי שהוא מקבל את כל
הסכום.
שדכן שדיבר רק עם צד אחד
והציע לו את הבן או הבת של פלוני. הצד שלא דיבר עם השדכן מאומה, לא צריך לשלם לו
כלום.
המציע שמקבל שליש, אין
הכונה שהציע את השם של פלוני ותו לא, אלא שעשה פעולות מעבר לכך על מנת שיתחיל
השידוך. דהיינו עשה בירורים וראה אם מתאים והעביר טלפונים וכדומה (בשונה ממתווך שאף שאומר שיש דירה במקום פלוני, אמור לקבל דמי תיווך, אפילו
שלא הכניס את השואל לדירה).
בכל ספק על התשלום המגיע
לשדכן, כדאי להתפשר בצורה נאותה. ואם לא מצליחים להתפשר, כדאי ללכת יחדיו לרב
שמקובל על השני הצדדים על מנת ליישב את ההדורים. כדאי לסדר דבר זה שאם לא כן יוצר
הדבר קפידות, וחס ושלום יכול לפגוע הדבר בשידוך שלא יעלה יפה וכדומה, כפי שנבאר
בהמשך. אצל בני ספרד נוהגים לשלם בחתונה, ובני אשכנז נוהגים לשלם בוורט. ובענין
זמן התשלום הולכים לפי המשלם ולא לפי השדכן (לעת מצוא עמוד 191).
מקצוע השדכנות הינו מקצוע
ככל המקצועות. ולכן מי שלא משלם לשדכן את מלוא המחיר המגיע לו, הרי שעובר על
"לא תעשוק שכר שכיר" (שלחן ערוך סימן שנט סעיף ח. וכמבואר בבא מציעא קיא.). וכפי שאמר מרן החזון איש זצ"ל: שהיותר מצוי
עניני גזלה הוא בשידוכים. דהנה השדכן יש לו ממש דין פועל, שעושה פעולות נכבדות מאד
בשביל הצדדים. עכ"ל (קובץ מבית לוי חלק ז). ובנוסף, יש בעוון זה חשש להיענש בידי שמים במניעת
ילודה
ח"ו, וכיוצ"ב.
ומעשה כפי שאמר הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א בשם מרן החזון איש זצ"ל שאחד בא אליו
ואמר, שכמה שנים אחר החתונה לא נולד לו ילד, ושאל לו מרן אם שילם לשדכן, והשיב
שהיה קרוב שעל פי דין אין מגיע לו. ואמר לו מרן אף על פי כן לך לשלם לו, והלך
ושילם לו, ולשנה הבאה הוליד. ע"כ. (קובץ מבית הלוי חלק ז).
ומעשה באברך תלמיד חכם שהתחיל שידוך, על ידי שהציע שפלונית מתאימה לפלוני, ומכאן
ואילך הצדדים המשיכו לבדם, עם תום. נמצא שהיה מגיע לו מכל צד שליש דמי שדכנות, כפי הנהוג
שהמתחיל מקבל. בני הזוג לא שלמו לו בטענה ששאלו רב
ואמר שלא צריכים לשלם לו.
כעבור חמש שנים התקשר החתן לאותו אברך, ואמר שכבר כמה שנים לא נפקדו, ולכן הם מבקשים
את מחילתו. האברך/שדכן הסביר שלשיטתם הם אינם צריכים לבקש ממנו
מחילה, מכיון שהם טוענים "שהרב אמר להם שהם לא צריכים לשלם לו דמי
שדכנות". אם כן בודאי שגם לא צריכים לבקש ממנו מחילה על כך שלא שלמו, שהרי
לדבריהם הם פטורים.
החתן הפציר בשדכן שבכל זאת יאמר שהוא מוחל.
השדכן הסביר שאינו מקפיד עליהם, אלא על הרב שאמר שהם פטורים לשלם, מבלי לשמוע את הצד שלו,
והרי נמצא שהרב עבר על איסור "שמוע בין אחיכם" (דברים א, טז. שולחן ערוך
חו"מ סימן יז סעיף ה) שאסור לדיין לשמוע רק צד
אחד.
החתן הפציר בשדכן שימחל להם, בפרט לאחר שאומר שאינו
מקפיד עליהם.
השדכן אמר בפה מלא שמוחל להם.
ובכך הסתיימה השיחה.
חודשים מספר לאחר מכן השדכן קיבל טלפון נוסף מהחתן שסיפר:
"בשעה טובה הכל הסתדר...".
עד כאן המעשה.
ובאמת שעדיין יש לתמוה, מעיקרא בני הזוג היו צריכים
לשלם סכום מועט יחסית. כעת לאחר שראו שאכן הקפידא של השדכן היתה להם לרועץ,
מדוע לא השכילו לאחר שנפקדו לפחות), לרצות את השדכן, אם לא בכל הסכום לפחות בחלקו.
רואים ממעשים אלו עד כמה
צריך להיזהר מאיסור עושק, וכן את הזהירות שיש לנקוט בשכר השדכן.
מלאכת השדכנות היא מצוה
גדולה כאמור, אך מאידך היא לא קלה. יש בה הרבה מפחי נפש. כאשר טורחים זמן רב להקים
שידוך, וברגע האחרון השידוך יכול להידחות. וכן פעמים שישנם באחד מהצדדים אנשים
קשים, שמיחסים לשדכן את האשמה על כל פעולה לא מכובדת של הצד השני. ולכן מצד אחד לא
כל אחד מתאים להיות שדכן, כיון שצריך להיות עם לב חזק לעמוד בלחצים. ומאידך אין די
בכך שהשדכן גיבור ויכול לעמוד בלחצים. חייבת להיות לשדכן חכמת חיים, הן בכדי
להרגיש אם בני הזוג מתאימים. והן בצורת העברת המידע לכל צד לפני הפגישות ולאחריהן.
שדכן שאין לו "טקט" יכול לומר את הדברים שאמרו הצד השני כהווייתן ובכך
לפגוע בצד הראשון, ולקלקל את השידוך ולגרום לאי נעימויות.
דוגמא קיצונית על דרך משל, אם בחור אומר "שהבחורה לא דיברה לענין, ממש דיברה שטויות". השדכן יכול לטעות בלשונו ולומר את הדברים כהווייתן. הרי שהצד השני ייעלב מאוד ולא ירצה עוד לשמוע על ההצעה הזאת אף אם הבחור יתחרט. במקרה כזה די שהשדכן יאמר שהבחור אמר תשובה שלילית ולא יפרט מה הסיבה, או משום שלא הרגיש
שיש להם אותו סגנון שיחה.
נמצא שהשדכן צריך מאוד
להיזהר בלשונו ולומר את הדברים בעדינות מרבית. וכן להיות מוכן לביקורת מכל צד.
ואחרי הכל לא להתייאש אם לא רואה כל כך הרבה פירות בעמלו, מכיון שצריך להבין שזוכה
לעסוק בבניינו של עולם, ודבר גדול הוא זה.
