מה יעשו בחור או בחורה שעבר זמן רב ועדיין לא מצאו
את
הבן/ת זוג:
ישנן מספר עצות:
פעמים שהבעיה נעוצה בגורם שמברר
עבורם את השידוך. למשל בחורה שתלויה באמא שלה או באביה, והם מאוד בררנים ולכן
מורידים הצעות רבות שיכולות להיות רלוונטיות (כיון שמעריכים את בתם יתר על המדה, או שבטבעם הם
מאוד דקדקנים) יש להחליף את מי שמברר. אפשר להשתמש בידיד או בן משפחה שיעשה את הבירורים.
ובכל אופן ההחלטה הסופית אם לדחות צריכה להיות של הבחור או הבחורה מכיון שהם כבר גדולים
ויכולים להכריע בדבר זה לבד אם מעוניינים להיפגש ולנסות.
אמר חכם אחד. כאשר הולכים
לקנות אתרוג, תלוי מתי הולכים לקנות. אם הולכים שבוע לפני חג סוכות בוחרים את
האתרוג המובחר שבמובחר. אך מי שהולך לקנות אתרוג שעה לפני החג, בוחר מכל הבא ליד...
וכמו כל דבר בחיים יש את הרצוי ואת המצוי.
כאשר בחור או בחורה יוצאים
לשידוך בגיל צעיר יש להם את היתרון של הזמן, ולכן יכולים לברור היטב ולחפש שידוך
שופרא דשופרא. אך אם בחור או בחורה מתבגרים, שומא עליהם להבין שזה המצוי. ולכן הם
חייבים להוריד את רף הציפיות ולהתפשר.
אפשר להוריד את רף הציפיות
במישורים שונים. אפשר להחליט שמתחתנים עם חתן/כלה ולא עם משפחה. אפשר להחליט
שמתחתנים עם בעל מידות, אף שאינו מתמיד גדול. אפשר להחליט שבמצב הנוכחי מוכנים
לשמוע גם על עדות נוספות. אפשר להחליט שהעיקר זה המידות והמראה החיצוני פחות משנה.
אפשר להחליט שמכאן ואילך לא משנה מה המצב הכספי, והעיקר שיהיה אישיות בעל מידות
וכדומה. וכן הלאה כל אחד יכול לחשוב מה בעיניו, אינו כל כך נורא אם יתפשר בדבר זה.
אין אפשרות לקבוע בדבר זה
מסמרות, מכיון שאצל כל אדם המחשבה שונה ביחס לסדר העדיפויות שצריך להיות, לכן
צריכים להתבונן בינם לבין עצמם, מה עיקר בעיניהם ומה פחות חשוב.
לכן מי שהגיעו לגיל מתבגר, עצה טובה שלא לדחות בגלל
סיבות צדדיות. דהיינו, כשמציעים הצעה, לא ידחו מבלי להיפגש. וכן לאחר הפגישות, לא ידחו אם לא בגלל סיבות
רציניות.
מעשים בכל יום אנו רואים
שזוגות שחשבו בינם לבין עצמם שאינם מתאימים כלל, בסופו של ענין התחתנו וחיים
באושר. יש דבר שהוא מעבר לשיקולים
שכליים שנקרא "חן אשה על בעלה" כפי שאומרים
חז"ל (סוטה מז.) לכן כשנפגשים, פעמים שמשנים את הדעה הקדומה שיש על עדה מסוימת או סגנון
מסוים וכדומה. ישנם מבוגרים שדוחים שידוכים טובים בתואנה "שזה לא הסגנון" (במקרים שהסגנון רק במעט
שונה) או
סיבות לא רציניות אחרות. הרי שאנשים אלו לא הפנימו את המצב שלהם.
מעשה ברבי יוסף זונדל מסלנט (שרי המאה ח"ב פרק לג) שבִּיתו בגרה, ומצבו הכספי היה
דחוק מאוד, וחי חיי עוני בירושלים של יותר מלפני מאה שנה. בלית ברירה
קיים בעצמו מאמר חז"ל "ביתך בגרה שחרר עבדך ותן לה" (פסחים קיג.) דהיינו שיחתן אותה עם כל הבא ליד, העיקר שלא
תישאר לבדה, וחס ושלום תהיה רווקה זקנה. לכן קיבל על עצמו
באופן מוחלט שהיהודי הליטאי הראשון שיגיע לארץ ישראל, יחתן אותה עמו.
כשהגיעו העולים החדשים, הלך הרב לקבל את פניהם
ובלבו תפילה שה' יתברך יזמן לבתו אדם הגון. והנה מגיע לפניו בחור צעיר מבני אשכנז, רשלן וקלסתר פניו, כאדם
פשוט. כאשר הגיע סמוך אליו, פנה אליו לשלום, כאשר השיב
זה לשלום. שאלו הרב למשפחתו ולבית
אביו, אבל הלה השתמט מלתת תשובה ברורה. רבי יוסף זונדל שאל אותו אם למד באיזו
ישיבה ושוב השתמט ולא השיב כהלכה.
"אולי תסכים לקחת את
בתי לאשה?" שאלהו רבי יוסף זונדל.
"הן". השיב הבחור. באותו יום נכתבו התנאים ונקבע זמן
החתונה, אבל כל אותם הימים, מן האירוסין ועד קרוב לנישואין, לא מצא רבי יוסף זונדל
מנוחה לנפשו והיה מציר ודואג. אין החתן מגיד מי הוא ומי בית אביו והריהו מתנהג
כהדיוט, ולנחות דרגא. ימים אחדים לפני החתונה ישבו תלמידי חכמים
שב"חורבה" ובתוכם רבי שמואל סלנט חתנו הראשון של רבי יוסף זונדל, ועסקו
יחד בתורה. כשהחלו אלו לפלפל בסוגיה פתח החתן את פיו ואמר: אבי זקני בעל
"שאגת אריה", פירש את הסוגיה הזאת באופן אחר לגמרי...
והתחיל להרצות בעל פה את
דברי ה"שאגת אריה".
רבי שמואל סלנט רץ ובא לבית
חותנו הצדיק והביא לו את הבשורה, כי המיועד להיות חתנו הוא לא רק אחד מגדולי
התורה, אלא ששלשלת יחוסו מגעת עד לבעל "שאגת אריה". הוא רבי נתן נטע
נתקין שנתפרסם בירושלים בתור רב גדול, צדיק ועניו, ושפעל הרבה לטובת הישוב הישן
בעיר קדשנו.
הרי לנו הנהגה של גדול
ישראל רבי יוסף זונדל זצ"ל מי שהיה רבו של רבי ישראל מסלנט.
ובכדי להבין עד היכן מגיע
מידת בטחונו של רבי יוסף זונדל בקב"ה נספר כיצד זכה לחתן את ביתו הראשונה
לרבי שמואל סלנט מי שהיה לימים רבה של ירושלים.
ובכן, בהיותו יושב עדיין
בסלנט ובתו הבכירה הגיעה לפרקה, נתפרסם אחד מן הצעירים חכם וצורב, בשם "שמואל
העילוי" אשר בהיותו כבן עשר שנים כבר הציעו לו שידוכים עם בנותיהם של עשירי
ווילנא וקובנה. גם רבי יוסף זונדל נתן עיניו בו, אבל בינתיים קדמהו רבי אברהם
שמעון טרויב (בעל הגהות וחידושים על ספר "הלכות גדולות). ועוד לפני מלאת לו שלוש
עשרה שנה קידש שמואל העילוי את ארוסתו לאשה. זיווגו הראשון לא עלה יפה ואחרי שנות
מספר כתב לאשתו ספר כריתות. מיד נמצאו עליו קופצים, מגדולי העשירים. פנה רבי יוסף
זונדל לאביו של רבי שמואל, אמר לו "אני, איני יכול להתחרות לא עם עשירים ולא
עם גדולי ישראל, אבל בתי היא אשה כשרה באמת וראויה היא להיות עזר כנגדו". שמע
האב, הוא רבי צבי הירש רבן של כמה עיירות בליטא, את דבריו התמימים של רבי יוסף
זונדל ונתחתן בו. ושמואל זה, זהו רבי שמואל סלנט, מי שהיה אחרי כן רבה של ירושלים.
הרי שמה' אשה לאיש.
מכאן שאף שאיננו בדרגות
כאלו, אך ה"הולך בתום ילך בטח" (משלי י, ט), ויקיים בבתו מאמר
חז"ל "טב למיתב תן דו מלמיתב ארמילו", דהיינו שטוב לאשה לשבת עם מִשהו כל דהו והעיקר לא לשבת
לבדה (קידושין מא. וברש"י שם).
ובענין זה שצריך להוריד את
הצפיות ולהתפשר בכל דהוא, רואים במדרש שזה רצונו של הקב"ה, ואף שאנחנו לא
רוצים, הקב"ה מאלץ אותנו
כביכול לעשות זאת. שכתוב במדרש רבה (סח, ד) מטרונה (גויה חשובה) שאלה את ר' יוסי בר חלפתא.
לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה לששת ימים. אמרה לו מה הוא עושה מאותה
שעה ועד עכשיו, אמר לה, הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני. וכן הקב"ה יושב ועושה
סולמות, משפיל לזה ומרים לזה. ומוריד לזה ומעלה לזה, הוי אומר "אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" (תהלים עה). עד כאן דברי המדרש.
הרי שהקב"ה מאז בריאת
העולם עושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, דהיינו שמשמים רוצים שבחורה זו תתחתן
עם בחור זה. אך היא לתומה חושבת שהוא פחות ממנה, מה עושה הקב"ה גורם לה להתעכב עם
השידוך, ואז בלית בריה היא מתחתנת עם הבחור. הרי שזיווג זה משמים, שהקב"ה עשה
סולם והורידה עד שתהא חפצה בבעלה.
וידוע שבקריעת ים סוף נחשון בן
עמינדב קפץ ראשון למים. ועם כל זאת המים לא נבקעו. ורק כאשר הגיעו המים עד לאפו
החל להתפלל "ריבונו של עולם" הגיעו מים עד נפש, ורק אז נבקעו המים.
וידוע שקשין לזווגן כקריעת ים סוף. אם כן אומרים הדרשנים "מי שהאף שלו גבוה, השידוך שלו מתעכב...".
ומעשה בשתי אחיות. האחת בחורה ממוצעת ורגילה
ואף פחות מכך. והשנייה מוצלחת בכל מכל כל. מחמת כן, חיפשו לראשונה חתן
ממוצע מעין הכלה, מצאו והתחתנה. אך השניה מכיון שהיתה כל כך מוצלחת, חיפשו בשבילה את השופרא
דשופרא. כך חלפו השנים ולא מצאו. כל שנה חולפת הורידו את הציפיות. עד שלבסוף
התחתנה עם בחור ממוצע ורגיל.
לכן יש להפעיל שיקול דעת,
אם רואים שעוברת תקופה שלא מצליחים בשידוכים, צריך לקחת בחשבון שיתכן ואמנם בעיני עצמנו אנו מיוחדים, אך בעיני
העולם, לא כל כך. לכן כדאי להקדים ולהוריד ציפיות ובכך למנוע מעצמנו עוגמת נפש ולהתחתן
במהרה.
מעשה במקובל הגאון חכם מנצור בן שמעון זצוק"ל שהגיע לפרקו,
וכל הצעה שהציע לו השדכן היה דוחה. נקעה נפשו של השדכן ולכן החליט להציע שידוך,
כביכול "שאינו הגון" "שאינה בריאה ברגליה". שמע הרב וביקש
לשמוע פרטים. לאחר בירורים ופגישות, החליט להתחתן עמה.
שאלו השדכן מה ראה להתחתן
עם בחורה זו דוקא, שהרי הוא חתן מופלג ויכול לקבל כלה מיוחדת.
השיב הרב "בגלל מצב
בריאותה, אם אני לא אתחתן עמה, מי יתחתן עמה?"...
וזכה הרב לראות ממנה דור
ישרים מבורך תלמידי חכמים מופלגים מורי הוראות בישראל (מפי השמועה שהתחתן לשם חסד
מפי הגאון הרב עזרא עטיה זצוק"ל).
הרי חתונה לשם שמים.
מרן "הקהילות יעקב" זצ"ל היה אומר שכשמתפללים יש להתפלל בנוסח "שאם זהו זיווגו, שייגמר בהצלחה". ולא כאותם המבקשים על כל הצעה "שייגמר בהצלחה", שמנין להם שהיא טובה עבורם. ע"כ (תולדות יעקב).
כולנו צריכים רחמי שמים
מרובים, על כל צעד ושעל. וכל שכן מי שמתבגר וזיווגו
מתעכב. לצדיקים יש כח השפעה גדול לבטל גזרות. וכפי שאומרת הגמרא במסכת סוכה (יד.) "למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעֶתֶר (קלשון), לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום
למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת
דעתו של הקדוש ברוך הוא ממידת אכזריות למדת רחמנות". הרי שלצדיקים יש כוח גדול
להפך על הבריות את מידת הרחמים.
ולכן ילכו לצדיקים ויבקשו
שיעתירו בעדם. ואף שהלכו פעם אחת ילכו פעם אחר פעם עד שבע"ה יוושעו. וכן ילכו לציוני
הצדיקים ויעתירו בעד עצמם לפני ה' יתברך שיזכו לזיווגם בקרוב.
וכן יתפללו בכותל המערבי. שכתוב ששכינה לא זזה מהכותל המערבי
דכתיב "הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב, ט). ומה טוב שיתאספו כל
המשפחה יחד וילכו לכותל, ולקברות צדיקים, ויתפללו על בן משפחתם שזיווגו מתעכב. והן אל כביר לא ימאס תפילת
רבים (איוב לו, ה. מס' ברכות ח.). וכל שכן אם יורידו דמעות, שאין לך דבר העומד בפני
הדמעות, כמו שנאמר כל השערים
ננעלו, ושערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב:). ולכן יתמידו בתפילה וה' יעזור להם, שיתחתנו במהרה ובקלות.
ומעשה בבחור מופלג, שנקעה נפשו מרוב ציפייה, והיה חפץ מאוד להתחתן. בצר לו סיפר לחברו את הדבר,
וחברו הציע שילכו יחדיו לרבי אברהם רפול זצוק"ל, מרבני פורת יוסף. כשהגיעו
לרב, סיפר החבר לרב על חברו שחפץ מאוד להתחתן. שמע זאת הרב והתפלא, "מה עוד לא
התחתנת, בע"ה תוך שבוע תתחתן!!!" פסק הרב. הבחור
שמח על הברכה נישק ידו של הרב ונפרדו מהרב. כעבור קצת יותר משבוע פגש הבחור שוב את
חברו ואמר לו שהברכה של הרב לא התקיימה, ועדיין לא התחתן. הציע
החבר שישובו על עקבותיהם וילכו שוב לרב. כשהגיעו לרב, סיפר החבר שהנה חברו שהרב
בירך אותו, והנה עבר יותר משבוע והבחור לא התחתן. התפלא מאוד הרב ואמר "מה לא
התחתנת עדיין, בע"ה היום אתה תתחתן!!!" כך פסק הרב. ושוב הבחור נישק ידו של הרב ונפרדו
לשלום. עוד באותו היום פגש בו חבר, והציע לו שידוך, של בת תלמיד חכם מופלג,
ואכן עם אותה בחורה התחתן וזכה להקים עמה משפחה מפוארת.
הרי לנו כוחם של הצדיקים שגוזרים והקב"ה מקיים.
ועוד מעשה בראש ישיבת חברון שהתבקש להגיע למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בדבר בחור שירד ברוחניות, וכעת מתחזק
ומעונין ללמוד בחברון, וראש הישיבה לא קיבל אותו.
הסביר ראש הישיבה שמי יודע אם חזרתו חזרה.
השיב הרב "יהיה טוב הוא ישב וילמד".
הוסיף ראש הישיבה "לאור עברו יהיה לו קשה בשידוכים, מי יודע מה יהיה
בהמשך".
הניף הרב בביטול: "בתוך שנה יתארס".
זה היה בחדש תמוז. בתמוז בשנה הבאה, התארס ! (ישא ברכה עמ' 360).
כוחה של הצדקה גדול מאוד.
ואמרו חז"ל וצדקה תציל ממות (משלי יא, ד). כל שכן בענין השידוך שהצדקה יכולה מאוד להועיל. ולכן ירבו בצדקה וה'
יתברך יתמלא עליהם ברחמים וימציא להם את השידוך במהרה ובקלות.
ומעשה בבחורה שהשידוך שלה התעכב מעט. פעם אחת כשהלכה לכותל להתפלל לה' יתברך, שיחיש את הגאולה הכללית של עם ישראל, וכן את הגאולה הפרטית שלה
עצמה, ביציאתה מהכותל פגשה באשה זקנה וצדיקה, שהיתה מברכת מפה ושם, כל בת שהיתה נקרית בדרכה
ומשוחחת עמה, ובדרך אגב היתה גם אוספת צדקה. לכן הבחורה התקרבה אליה ונתנה לה
עשרים שקלים לצדקה. הזקנה התרגשה מאוד מכיון שהיתה רגילה לקבל מידי פעם פרוטות
בודדות, ואילו זאת נתנה סכום שנחשב לה לסכום גדול. תפסה הזקנה את הבחורה
והחלה מברכת אותה מקרב לב ושבע"ה כבר החדש תמצא את החתן שלה. הבחורה
הרגישה שהברכה היתה מעומק הלב, ומיוחדת, וייחלה שאכן תתקבל בשמים. לאחר ימים הציעו
לה שידוך, וכבר באותו חודש התארסה. אין אנו נביאים לדעת מה פעל, הצדקה, הברכה או תפילה אחרת. אך ברור שצדקה יש לה כח גדול להשפיע על האדם את מידת הרחמים.
דורשי רשומות אומרים: למה
זוזים נקראים זוזים? מכיון שזוזים מזיזים. דהיינו שמזיזים את המקבל לעשות פעולות
ולהניע דברים.
לכן מומלץ למתבגר או להוריו
להתחייב סכום הגון לשדכן/נית כשימצאו להם שידוך מתאים.
כפי המובא להלן בפרק
הסגולות.
אנו עם ישראל מאמינים בני
מאמינים. והכל בידי שמים ולכן אף אם חס ושלום מתעכבים מאוד, יש להתחזק באמונה
תמימה ש"כל דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שעושה ה' עושה לטובה
שלחן ערוך סימן רל סעיף ה) ויאמר על כל דבר "גם זו לטובה" (תענית כא.).
ומעשה בבחור שהתעכב שידוכו מאוד.
ובגיל 36 התחתן בס"ד עם בחורה בת 18. ואז הבין ש"הבת פלוני" שלו רק
נולדה כשהוא היה בן 18 והתחיל להיפגש... והכל מפלאות השם יתברך.
ישנם בחורים או בחורות
שמחליטים לעצמם כל מיני דברים שוליים כעקרוניים, ולמרות שכל העולם מסביר להם שזו
נקודה שולית ולא כדאי לעמוד עליה, אינם מוכנים להקשיב, ובכך גורמים במו ידם לעכב
את שידוכם.
עקרונות אלו, יתכן ואולי
היו נכונים, לו היו נמצאים בתחילת גיל השידוכים. אך כאשר מתבגרים צריכים להבין שהם
גורמים לעצמם ולסביבה שלהם צער ויגון, מטופשים ושאינם נכונים.
הדברים השוליים שיש שנתפסים
בהם, הם רבים ומגוונים, וככל שרבים בני האדם, כך דעותיהם שונות ומשונות. ואם לא
ישכילו לשמוע לעצות של אוהביהם, יזיקו לעצמם ולכל הסובבים אותם. יש בדברים אלו אין
ספור דוגמאות, ונביא רק מעט:
יש שקובעים מראש שרוצים
שידוך רק מעיר פלונית. יש שאינם רוצים מרחוק. יש שהמראה החיצוני שלהם משונה מאוד.
זקן עב או ארוך מאוד. יש שהבגדים שלהם משונים ולא רגילים. יש "שנתקעים"
דוקא על עדה זו ולא שום עדה אחרת. יש המחליטים שרוצים דוקא גוון עור מסוים, ולא
מוכנים בשום אופן לשמוע על משהו אחר, למרות שהם עצמם נראים בגוון עור שאינם חפצים.
יש הרוצים דוקא רזה, יש הרוצים דוקא גבוה, יש הרוצים דוקא עם צבע עיניים כזה או
אחר, ויש הרוצים דוקא יפה (למרות שהם לא כל כך). יש שרוצים דוקא מישיבה זו
או סמינר זה, ולא מוכנים לשמוע על אדם שמתאים להם, אלא שלמד בישיבה בסגנון אחר. יש
שאינם מוכנים לשמוע על שום הצעה אם לא "מתחייבים" להם סכום כזה וכזה,
ותנאים כאלו וכאלו (כאילו שעושים טובות למישהו שמתחתנים, וכאילו מישהו חייב להם משהו). וכהנה רבות הדוגמאות,
ואין צורך לפרט הכל.
ואמר לי בחור מבוגר, שמרוב
יאוש יש שנכנסים להם בליבם מחשבות כפירה רחמנא ליצלן, על איך זה שהקב"ה כל כך
הרבה שנים לא המציא להם את זיווגם. ועל זה וכיוצא בזה שייכים דברי חז"ל שאמרו
"איולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו" (משלי יט, ג). שהאדם "תקוע"
עם עקרונות מטופשים, ולבסוף כועס (לא כביכול, אל במציאות) על הקדוש ברוך הוא.
ועל פי רוב אנשים מעין אלו,
אם לבסוף מוצאים מבוקשם, בלית ברירה מתפשרים על דברים שלא שיערו ולא חשבו, כפי
שהמציאות של החיים מוכיחה.
פעמים שהסיבה שלא מוכנים
להתפשר היא, מכיון שחושבים עצמם "למי יודע מה". ואף שמודעים שאינם
מושלמים, אך חושבים בליבם שדברים אלו אינם נוראיים, ומגמדים את הדברים. ולכן אף
שהמראה החיצוני שלהם, יתכן ונוטה לגרוע, הם זוכרים רק שהם מתמידים גדולים, או
צדיקים גדולים, או בעלי מידות. ויש שכיון שהמראה החיצוני שלהם הוא טוב מאוד, נוטים
לגמד את העובדה שהם בעלי מידות גסות, שאף אחד לא מעונין להתקרב לכאלה. ואחר הכל,
מגמדים את העובדה, שמי ירצה להתחתן עם מישהו מבוגר. ותן לחכם ויחכם עוד בדוגמאות
אין ספור.
יש מושג בכלכלה שקוראים לו
"לחוש את מצב השוק". סוחר מביא לשוק סחורה שחושב שירבו הקופצים עליה.
לאחר תקופה רואה שאין קונים, סימן שהסחורה איננה שוה כפי שחשב, עליו להוריד את
המחיר. לא יעזור לסוחר לשכנע את עצמו שהסחורה טובה, המציאות מוכיחה שהיא איננה
טובה, עובדה אין קונים.
כך גם בשידוכים. בעיניך אתה
נחשב סחורה מעולה עידית שבעידית. עובדה שלא מציעים לך הצעות, סימן שבעיני העולם
אתה לא עידית שבעידית. עליך להוריד את הציפיות רמה אחת. התחתנת סימן שכך אתה נראה
בעיני העולם, לא התחתנת סימן שבעיני העולם דרגתך נמוכה עוד יותר. וכן הלאה.
פעמים בכדי להבין את המצב
לאשורו יש צורך להסתכל במראה ולשאול את עצמם שאלה, האם היו מוכנים להתחתן עם מישהו
שנראה כפי שהם נראים (בגשמיות וברוחניות)?
ואם התשובה היא שלילית, אם
כן מדוע שאחרים יהיו מוכנים להתחתן עימם?! (ולא תמיד זה עובד מכיון שיש שכל כך אוהבים את
עצמם עם כל החסרונות).
ואין מטרת הדברים לצער, חס
ושלום, אלא רק להוריד את האנשים לקרקע המציאות. ושיפנימו, שבלית ברירה במצב הנוכחי
שנקלעו אליו, הם חייבים להתפשר, וככל שעובר הזמן, רמת ההתפשרות תהיה גדולה יותר.
ולכן העצה לאותם אנשים,
לקבל עליהם רב או מורה דרך, וככל שימליץ להם לעשות יבטלו דעתם וכך יעשו. ויצליחו
בעזרת ה' ויקימו בית נאמן בישראל ויהיו שמחים ומאושרים, בכל מה שאינה להם
הקב"ה. ואיזהו העשיר השמח בחלקו, שנתן לו ה'.
| הוסף כיתוב |
ויתכן שיש כמה שמתבגרים,
שהשדכן הנ"ל היה מצליח לסדר להם שידוך מהר מאוד...
אמרו חז"ל "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה" (ב"ק צב.). ומכאן שעצה טובה, לרשום
לעצמו רשימה של מי שהגיעו לפרקם ועדיין לא מצאו את שידוכם, ולהתפלל עליהם בקביעות,
ובעזרת ה' יבוא הזיווג בקלות ובמהרה.
י- ללא לאות
פעמים שבחור או בחור מנסים
למצוא את השידוך שלהם תקופה ארוכה, ומחמת הזמן שעבר, "מתעייפים"! ואף
כשמציעים להם הצעה שיכולה להיות מתאימה מתייחסים אליה באדישות.
צריך להיזהר שלא להיכנס
לאדישות, ולהמשיך בבירורים ולנסות למצוא את השידוך המתאים ללא לאות. מכיון שהזמן
עובר, עוד חדש ועוד חודש, ויש שמוצאים עצמם לפתע בגיל מאוחר.
